כיצד לבחור ליטוש במעגל פתוח או ליטוש במעגל סגור - תדעו בסוף הספר הזה.

במפעל לעיבוד מינרלים, שלב הטחינה הוא המעגל המשמעותי עם השקעה וצריכת אנרגיה גדולה. שלב הטחינה שולט בשינוי הגרעינים בכל זרימת עיבוד המינרלים, דבר שיש לו השפעה גדולה על קצב ההפקה וקצב הייצור. לכן, זוהי שאלה ממוקדת להפחתת עלויות ולשיפור קצב הייצור תחת תקן טחינה מסוים.

ישנם שני סוגים של דרכי השחזה, השחזה במעגל פתוח והשחזה במעגל סגור. מהם המאפיינים הספציפיים של שתי דרכי השחזה אלו? איזו שיטת השחזה יכולה לממש ניצול יעילות גבוה ולשפר את קצב הייצור? בפסקאות מאוחרות יותר נענה על שאלות אלו.
הפרטים הספציפיים של שתי דרכי טחינה

טחינה במעגל פתיחה היא שבמהלך פעולת הטחינה, החומר מוזן לטחנה ומשוחרר לאחר טחינה ישירות לטחנה הבאה או לתהליך הבא.

היתרונות של טחינת מעגל פתוח הם זרימת עיבוד פשוטה ועלות השקעה נמוכה יותר. בעוד שהחסרונות הם קצב ייצור נמוך יותר וצריכת אנרגיה גבוהה.

טחינה במעגל סגור היא שבמהלך פעולת הטחינה, החומר מוזן לטחנה לצורך סיווג לאחר טחינה, והעפרה הלא-מסוימת מוחזרת לטחנה לטחינה מחדש, והעפרה המסוימת נשלחת לשלב הבא.

היתרונות העיקריים של טחינה במעגל סגור הם יעילות ריסוק גבוהה ואיכות הייצור גבוהה יותר. באותו הזמן, למעגל סגור יש קצב ייצור גדול יותר. עם זאת, החיסרון הוא שתהליך הייצור של טחינה במעגל סגור מורכב יותר ועולה יותר מאשר טחינה במעגל פתוח.

חומרים שאינם תואמים נטחנים שוב ושוב בשלב הטחינה במעגל סגור עד להגעה לגודל חלקיקים מתאים. בעת הטחינה, ניתן להעביר יותר מינרלים לציוד הטחינה, כך שניתן יהיה לנצל את האנרגיה של טחנת הכדורים ככל האפשר, לשפר את יעילות השימוש של ציוד הטחינה, כך שיעילות הייצור של ציוד הטחינה משתפרת.
הציוד של שתי דרכי טחינה

בבחירת ציוד טחינה, לטחנת הכדורים אין את היכולת לשלוט בגודל החלקיקים. ישנם גרגירים עדינים וגרגירים גסים לא מתאימים בניקוז העפרות, דבר שאינו מתאים לציוד טחינה פתוח. טחנת רוב היא הפוכה, קיומם של מוטות פלדה בין הגושים העבים יישברו תחילה, כאשר מוטות הפלדה יתקדמו כלפי מעלה, כמו מספר סורג, וחומר דק יכול לעבור דרך הפער בין מוטות הפלדה. לכן, לטחנת המוטות יש את היכולת לשלוט בגודל החלקיקים וניתן להשתמש בה כציוד טחינה במעגל פתוח.

למרות שלטחנת הכדורים אין את היכולת לשלוט בגודל החלקיקים בעצמה, היא יכולה לשלוט בגודל החלקיקים בעזרת ציוד המיון. הטחנה תשחרר עפרות לציוד המיון. חומר דק מורשה נכנס לשלב הבא דרך מחזור הטחינה-מיון. לכן, חומר גס לא מורשה לטחינה במעגל סגור עשוי לעבור דרך הטחנה מספר פעמים, ויש לטחון אותו לגודל החלקיקים המותר על ידי ציוד המיון. כמעט ואין הגבלה על ציוד הטחינה שניתן לבחור בשלב הטחינה הסגור.
יישום שתי דרכי הטחינה

בהתאם לסוגי המינרלים השונים, למאפיינים ולדרישות השונות של זרימת העיבוד, דרישות הדקיקות של הטחינה משתנות. גם מצב החומרים בעלי הרכבים שונים המגיעים לדרגת הדיסוציאציה המתאימה אינו זהה.
בטחינה במעגל סגור, החומרים המוחזרים לציוד הטחינה כמעט מוסמכים. רק טחינה חוזרת קטנה יכולה להפוך למוצר מוסמך, וכך גדלים כמות החומרים בטחנה, החומר עובר דרך הטחנה מהר יותר וזמן הטחינה מתקצר. לכן, לטחינה במעגל סגור יש מאפיינים של פרודוקטיביות גבוהה, דרגת ריסוק מועטה, ופיזור אחיד ודק של גודל החלקיקים. באופן כללי, מפעלי ציפה ומפעלי הפרדה מגנטיים משתמשים בעיקר בתהליך טחינה במעגל סגור.

טחינה במעגל פתוח מתאימה לטחינה הראשונה. החומר הנפלט מחלק אחד של טחנת המוטות נכנס לציוד טחינה אחר ולאחר מכן נטחן (דק). בדרך זו, לחלק הראשון של טחנת המוטות יש יחס ריסוק קטן יותר ויכולת ייצור גבוהה יותר, והתהליך פשוט יחסית.

לסיכום, ניתן לראות שבחירת אופן הטחינה היא מורכבת יחסית, ויש לקחת אותה בחשבון בהיבטים רבים כגון תכונות החומר, עלויות ההשקעה ותהליכים טכנולוגיים. מומלץ לבעלי המכרות להתייעץ עם יצרני ציוד העיבוד בנוגע לכישורי תכנון המכרה כדי למנוע הפסדים כלכליים.